פוסט #1 מאת האוטואימונית
בתמונה: אישה יושבת על אסלה עם כאבי בטן מוקפת בפרפרים
מכירות את זה שאנחנו ממש מתרגשות לפני טיסה או ראיון עבודה והבטן ממש מתכווצת לה?
אני מנסה לשים את האצבע מתי הבנתי שהתחושה הזו שמלווה אותי בבטן היא לא רק התרגשות אלא שממש הבטן גועשת ולפעמים גם גורמת לי פשוט לרוץ לשירותים.
קודם כל בתור נקבה חונכתי מלהימנע מלדבר על "יציאות". גם בתור בת לחולת דלקת מעי כרונית זה היה מעין טאבו, משהו שלא מדברים עליו בבית או בקרב המין הנשי בכלל.
אני חושבת שלקח לי המון זמן להודות שיש לי אישיו בבטן ולו רק בגלל שהסביבה לא מאשרת את העובדה שנשים נמצאות בשירותים ליותר מאשר לעשות פיפי (ולסדר את האיפור כמובן).
אני חושבת שגם רופאת הגסטרו הראשונה שלי, שירשתי מאמא, ושאלה אותי לגבי היציאות הביכה אותי. למרות שהיא בעצמה אישה, אולי פשוט לא ציפיתי מאישה אחרת להיכנס לי לשגרת שירותים.
אני חושבת שלקח לי המון זמן להודות שיש לי אישיו בבטן ולו רק בגלל שהסביבה לא מאשרת את העובדה שנשים נמצאות בשירותים ליותר מאשר לעשות פיפי (ולסדר את האיפור כמובן).
עד היום יש נשים אחרות גם חברות וביניהן אמא שלי שאני נמנעת מלדבר איתן על הצואה, קקי, יציאות, שלשול, גזים, פלוצים, גרפסים (למה כשתינוק עושה את זה, זה כל כך מקובל?), למרות שכל אלו הם הכי טבעיים (כן לאף אחד לא נעים שזה מופנה כלפיו ישירות).
אני פוגשת נשים רבות שחוות כל מיני חוויות סובייקטיביות אבל מתביישות לדבר עליהן והן בטוחות שכל העולם בעצם חווה את אותו תסכול וכאב כמוהן. היום אני כבר לא מתביישת. זה לא שאלך ואצעק ברחוב "יש לי קקי" או "איפה השירותים הקרובים אני חייבת לשלשל".
אבל היום אני יודעת שזו זכותי מלידה (דמיינו חיתולים) לדבר על מה שהגוף שלי עובר (זה כל כך טבעי לשאול תינוקת בגמילה אם יש לה פיפי או קקי). אני עם הגוף שלי ביחד, גם בימים שהכול תקין וגם בימים שהוא מבקש לנוח, ברגעים אינסופיים של ישיבה בשירותים וגם ברגעים שהוא נותן לי כוח ומרץ לטייל ולהכיר מקומות ואנשים חדשים.
בגיף: פרפרים משתנים
בעצם זה ששמרתי לעצמי והתביישתי, מנעתי מעצמי להתבטא. הוספתי סטרס על המתח שכבר היה במערכת העיכול, זה קצת כמו פי 2 פרפרים. בעקבות זה, גם המצב הרפואי החמיר ובסוף לא הייתה לי ברירה אלא לדבר על זה עם המשפחה, עם חברים ובייחוד הרופאים, כדי להתחיל את הריפוי.
אז אני בוחרת לשתף ולספר שגם אתן תדעו שלפעמים יש משהו בגוף שאנחנו מרגישות שהוא מעבר להתרגשות ולא כולן מרגישות ככה את התחושות המעיקות האלו. אני מאחלת רק שנדע להקשיב לעצמנו ולא נתבייש לספר על מה שיוצא מאיתנו, כי אחרת פשוט נמנע מעצמנו איכות חיים.
Comments