רפואת נשים, מאגים והחשיבות שבמילים ארוכות במיוחד

בתמונה: רחם מצויר. מצידו האחד עם רופא ומצד שני לוכד חלומות

תקציר – ממשיכות לדבר עם ד"ר דפנה אורן-מגידור על ההבדלים ברפואה של נשים בין פעם להיום. למי לפנות אם יש לך פטרייה בשנת 1600? מי המציא את הפריג'ידיות? ממתי קיימים גניקולוגים, והאם היה צריך אותם בכלל?

תנו לי לצייר לכן תמונה...

בימינו הרעיון של ללכת לרופאה כשאנחנו לא מרגישות טוב נראה לנו טבעי כמעט כמו לקום לעבודה או לאכול. אלו פשוט דברים שצריך לעשות. אבל זה ממש לא היה המצב לאורך כל ההיסטוריה. יחסית עד לא מזמן, אנשים העדיפו לטפל בעצמם ולא ללכת לרופא. לפני 400 שנה (לא הרבה כשמסתכלים על כל ההיסטוריה) אנשים מיעטו ללכת אליהם. "באופן כללי חלק גדול מהטיפול הרפואי באותה התקופה התבצע בבית. רק כשמשהו היה מאוד לא תקין היו אנשי התקופה הולכים לרופאים." מסבירה ד"ר אורן-מגידור. מעניין מה מגדיר מצב מאוד "לא תקין" ומה עושה היפוכונדרית כמוני בתקופה ההיא... ​ היא מספרת שהרבה מהטיפול של א.נשים בבריאותם.ן בתקופה הזו עירב החלפת מתכונים ורעיונות לטיפולים שהם כתבו במחברות מיוחדות. אני מתארת את זה לעצמי, (כנראה שלא בצדק) כאילו הן אספו תרופות סבתא כמו שאנחנו אספנו מדבקות בכיתה א. הבריאות הייתה נושא שמדברים עליו הרבה והם התעסקו בה והקדישו לה המון תשומת לב. אבל שלא תטעו, הם לא סתם היו כל כך מודעים ומקדמי בריאות כמו המשפיעניות של היום באינסטוש. האנשים התעסקו הרבה בבריאות שלהם, בעיקר כי הם סבלו הרבה יותר מאיתנו מכאבים ותסמינים שונים. דמיינו לכן שלא היו להם התרופות ונוגדי הכאבים שיש לנו בזמינות כה גבוהה. "כמעט כל יומן שתפתחי מהתקופה הזו, בין אם זו מישהי צעירה או בחור מבוגר, ישמע כמו אוסף תלונות של זקנה פולנייה" היא צוחקת.

"נשים עוד יותר מגברים טיפלו בבעיות שלהן בעצמן ומיעטו לקבל טיפול רפואי חיצוני. בפועל רב הטיפול הרפואי למעשה, לא ניתן ע"י רופאים, אבל הם אלו שתיעדו ולכן הם מספקים מידע היסטורי רב.". חוץ מהרופאים היו מגוון אנשי מרפא- מאגים, אסטרולוגיים, משווקי תרופות פלא וכו. "בפועל חלקם כנראה נתנו טיפול מאוד דומה למה שהרופאים עשו. אבל בניגוד לרופאים, לא היה להם אישור רשמי לטפל בשיטות הנפוצות. לפעמים הטיפול המאגי היה שונה מהרפואי (נגיד צפרדעים על החגורה), אבל ברב הפעמים הוא היה בדיוק אותו דבר, השאלה הייתה כמה הפציינטיות היו מוכנות לשלם. אגב חלק מהשיטות המאגיות האלו בשימוש עד היום".

הרבה מהטיפול של א.נשים בבריאותם.ן בתקופה הזו עירב החלפת מתכונים ורעיונות לטיפולים שהם כתבו במחברות מיוחדות. אני מתארת את זה לעצמי, (כנראה שלא בצדק) כאילו הן אספו תרופות סבתא כמו שאנחנו אספנו מדבקות בכיתה א. הבריאות הייתה נושא שמדברים עליו הרבה והם התעסקו בה והקדישו לה המון תשומת לב... נשים עוד יותר מגברים טיפלו בבעיות שלהן בעצמן ומיעטו לקבל טיפול רפואי חיצוני.

ומה עם מיילדות?

מיילדות או דולות תמיד היו, לאורך כל ההיסטוריה כמעט. המיילדות היו למעשה חלק חשוב ביותר בעולם בריאות הנשים עד התקופה שד"ר אורן-מגידור חוקרת. אבל יש וויכוח בין ההיסטוריונים האם הן היו נותנות שירותים לנשים ולבעיות בריאות של נשים מעבר ללידה עצמה. ​ "עד כמה שאני מצליחה לראות, מיילדות לא נתנו את השירותים האלה, אלא היו רק בלידה. את רב הטיפול שנעשה במחלות של נשים, עשו הנשים בעצמן".

בתמונה משמאל: אילוסטרציה למחברת המנצנצת למתכונים ובריאות

ומה חוץ מלידות? מה נשים עשו עם סתם מיחושים,גרד, מחזור וזיהומים? ​ "לווסת הייתה משמעות חשובה באותה תקופה, כי התפיסה היתה שהיא חיונית לבריאות בלי שום קשר להריון ולידה. עד כדי כך חשובה, שבאותה התקופה הייתה אבחנה שנקראה- GREEN SICKNESS (המחלה הירוקה).". המחלה הירוקה היא שם מלחיץ למדי למצב שבו את לא מקבלת מחזור (ווסת). כיום אנחנו יודעות שיש הרבה סיבות אפשריות למצב כזה, אם זה שחלות פוליציסטיות, חוסר תזונתי משמעותי או כל אחד ממגוון השמות המסובכים שיש לרופאים לתופעה. "באותה תקופה האמינו שזו מחלה שיכולה אפילו לגרום למוות". באופן כללי, מהמידע הכתוב שנשאר מהתקופה הזו נראה שיש התייחסות לתופעות שמעבר להריון ולידה, וגם לסרטן השד למשל, אבל הטיפול בהם זה אצל רופאים או מאגים למיניהם. ​

עד המאה ה 18 (1700-1799) המערכת הרפואית מבוססת על "תורת הליחות", אם אתן מכירות את הרפואה הסינית זה יכול להישמע לכן דומה אבל אין שום קשר בין שני הדברים. לפי התאוריה הזו שהייתה נפוצה עוד מימי יוון העתיקה, בגוף יש 4 ליחות מרכזיות והאיזון ביניהם הוא מה שמביא לבריאות. ה"ליחות" זה שם מגעיל למדי לסוגי נוזלים שיש בגוף – דם, רוק, מרה. כל אחת מהן מתאפיינת על ידי טמפרטורה- חמה/לחה ולחות- לחה/יבשה. עד היום אנו משתמשים במושגים מאותה התקופה- כגון פלגמטי (מלא ליחה ומעוייף) או פריג'ידית (קרה) כדי לתאר אנשים. לפי השיטה הזו חייב להיות איזון בין כל הנוזלים, ומחזור הוא אחד מהם. ברגע שאין אותו זה מחלה אמיתית. ואיך פותרים מחלות של נוזלים? עם טיפולים נוזליים. כמעט כל הפרעה או מחלה זכתה לטיפול של הקאות מכוונת, הקזות דם... בקיצור. מזל שהתקדמנו. ​ את כל הטיפולים האלו נתנו רופאים כלליים. אז לא היו התמחויות, הרופא היה מומחה להכל. רופא כללי, גברים, נשים וטף, עיינים, אורטופדיה או לב. אבל אפילו שעולם הרפואה עוד לא הגיע להתמחויות "בערך מהמאה ה16 אנחנו רואים רופאים שמתייחסים לרפואת נשים כדבר בפני עצמו." מספרת ד"ר אורן-מגידור. והסיבות לזה שזה קרה הן שונות מאוד ממה שאתן חושבות כנראה.

לידת הרופאים המיילדים

בשלב הזה נולדו הגניקולוגים?

​"לא בדיוק. כל הרופאים ההיו מומחים ברפואה כללית. המומחים ברפואת נשים, שלמעשה היו מומחים ביילוד בעיקר נעשו כאלו בעל-כורחם". כן, שמעתן נכון- בעל כורחם. הם לא בדיוק רצו להפוך למומחים ללידות. למה אתן שואלות? ד"ר אורן-מגידור מרחיבה: ​ "אלו שנכנסו לתחום של המיילדות, התקשו למצוא עבודה נוספת כיוון והלידה נתפסה כמשהו "מלוכלך" ומטופלים אחרים לא רצו את שירותיהם". קחו דוגמה מתוך אחד היומנים למשל- את היומן כתבה אישה מבוגרת, ובאחד מחלקים היא תיארה את תהליך הלידה שעברה כלתה. המיילד היה רופא ולא מיילדת- ד"ר יו צ'יימברלן. הוא הגיע לעזור בלידה. בשלב מסוים המשפחה שאלה אותו למה הוא גובה כל כך הרבה כסף על העבודה. הוא בתגובה הסביר שבגלל שהוא בחר לעבוד כמיילד הוא לא יכול לעבוד באף טיפול אחר. אז הוא היה חייב להעלות מחירים כדי לפרנס את עצמו ואת המשפחה שלו.

למה בעצם לבחור ברופא ולא במיילדת?

בתמונה משמאל: תמונה מתוך אינסטגרם של אישה אנגליה מפעם.

"חלק מהנשים השתכנעו שיותר בטוח ללדת עם רופא, לא בטוח שזה היה נכון. לרופאים בעצם לא היה ניסיון פרקטי עם מערכת הרבייה הנשית (עד שלב מאוחר יחסית הם מטפלים בנשים מבלי להסתכל ישירות ומבלי לגעת), אבל הם הצליחו לשכנע חלק מסוים של אוכלוסיית הנשים שהרקע האקדמי שלהם חשוב מאוד בשטח", בהשוואה למיילדות שהגיעו עם מלא ניסיון, אבל ללא רקע אקדמי. באנגליה באופן ספציפי, הרופאים הצליחו לשכנע את הנשים מהמעמד הגבוה. ברגע שהנשים העשירות עשו את הבחירה ללדת עם רופא ולא מיילדת, היה אפשר לומר ש"אופנתי" ללדת עם רופא מיילד. ממש משפיעניות של התקופה. ​ במקרה ההוא שתיארנו עם ד"ר יו צ'יימברלן למשל, הזמינו אותו להגיע ללידה רק אחרי שהיולדת נכנסה ללחץ וחרדה ופחדה לעבור את הלידה רק עם מיילדת ולא רופא. מי שכתבה את היומן –חמותה, כתבה די בביקורתיות שכלתה "שכנעה את עצמה שהמיילדת לא יודעת מספיק טוב". אם מדובר בזווית של חמה מתנשאת או שיש בזה משהו - תחליטו אתן. ​

השינוי (המעבר לשימוש ברופאים בזמן הלידה) קרה בגלל נשים. מבלי שאישה החליטה לשלם לרופא ולא למיילדת לא היה מתרחש השינוי הזה. בסופו של דבר זה הגיע מהחלטות שנשים קיבלו ולא מאיזה מוסד רשמי שמנחית עליהם הוראות.

בין לידה בלונדון של 1600 ללידה באיכילוב של 2020

"זה בדיוק המקום לדבר על משהו חשוב: נרטיב המדיקליזציה של הלידה". הצהירה ד"ר אורן-מגידור. חכו שנייה לפני שאתן סוגרות את העמוד! מבטיחות להסביר הכל! ​ המילה הארוכה הזו (מדיקליזציה) אומרת בפשטות: התהליך של להפוך משהו לרפואי. אבל היא מייצגת משהו הרבה יותר עמוק באיך שחלק מאיתנו תופשות את כל סיפור הלידה. אולי נתקלתן בנרטיב הזה (הסיפור הזה) בשיחה עם נשים שבוחרות בלידה טבעית, ללא אפידורל, אולי אפילו בבית. כאלו שאומרות משפטים כמו "אף אחד לא מדבר על זה אבל בתכלס נשים לא אמורות ללדת בבתי חולים או בכלל על מיטות, כי הזווית של הלידה היא לא טובה" או "המציאו את האפידורל כדי להשתיק נשים שיהיה יותר קל לרופאים כשאת יולדת" או "הגברים והרופאים לקחו לנו את הזכות ללדת כמו שאנחנו אמורות, באופן טבעי!". הן מתארות את הסיפור של הלידה היום כמו תוצאה של שנים של כפייה גברית רפואית. חלק מהטענות יכולות להיות נכונות בהחלט, אבל כמו בכל עמדה קיצונית, "זו לא בדיוק כל האמת" מסבירה ד"ר אורן-מגידור. מעניין להסתכל על זה מנקודת מבט היסטורית. ​ "כשהם (הרופאים) נכנסים לתחום הלידה הם עובדים כ150 שנה באותן השיטות בדיוק כמו המיילדות, למעט ההכשרה שלהם לשימוש במקלחיים, ההבדל היחיד הוא האם היולדת בחרה ברופא או מיילדת ובחלק מהפעמים הם גם עבדו יחד." ​ "השינוי (המעבר לשימוש ברופאים בזמן לידה) קרה בגלל נשים. מבלי שאישה החליטה לשלם לרופא ולא למיילדת לא היה מתרחש השינוי הזה. בסופו של דבר זה הגיע מהחלטות שנשים קיבלו ולא מאיזה מוסד רשמי שמנחית עליהם הוראות.".

כשמדברים על איך תהליך הלידה נהיה רפואי צריך לזכור שמדובר בתהליך שהתרחש בשיתוף פעולה עם נשים, שהרבה פעמים הן אלו שביקשו ללדת בבית חולים ולקבל חומרים שיקלו להן על הכאבים למשל, ברור שזה נוח גם לרופאים שהמטופלות לא צורחות, אבל חלקנו גם לא רצו להרגיש כאב בלידה. אני בוודאי אחת מהן.

זה היה שלב אחד מתוך התהליך. גם אחר כך היו בחירות שנשים עשו שעיצבו את תהליך הלידה שאנחנו רואות היום. "אחד הדברים המעניינים קרה כמה מאות שנים אחר כך. אז כבר היו בתי יולדות ובעיקר נשים עניות היו הולכות ללדת שם כי לא היה להן הכסף ללידה ביתית. הדבר המפתיע היה שבאיזשהו שלב נשים מהמעמד הבינוני בחרו גם הן ללדת בבתי היולדות אפילו שיכלו להרשות לעצמן ללדת בבית." ​ אחד הדברים שקרו בבתי היולדות של אז היה שאישה לאחר לידה נשארה שבועיים לנוח. אם במצב אחר, בלידה ביתית, מיד אחרי הלידה האישה צריכה גם לטפל במשפחה, גם בתינוק וגם לחזור לתפקוד אז בלידה בבית יולדות הן קיבלו שבועיים לנוח. ממש פינוק! אז נשים מהמעמד הבינוני, אפילו שיכלו להרשות לעצמן לידה "יקרה יותר" התחילו לבחור ללדת בבית-יולדות. הן אמרו לעצמן- אם אלד שם אוכל לנוח במיטה נקייה, להתאושש ושיעזרו לי לטפל בתינוק. מי יכול להאשים אותן? ​ "כשמדברים על איך תהליך הלידה נהיה רפואי צריך לזכור שמדובר בתהליך שהתרחש בשיתוף פעולה עם נשים שהרבה פעמים הן אלו שביקשו ללדת בבית חולים ולקבל חומרים שיקלו להן על הכאבים למשל, ברור שזה נוח גם לרופאים שהמטופלות לא צורחות, אבל חלקנו גם לא רצו להרגיש כאב בלידה. אני בוודאי אחת מהן." היא צוחקת.

מוסר השכל... מישהי?

לפי ד"ר אורן-מגידור "מה שאנחנו יכולות לקחת מהעבר על ההווה בנושא הזה הוא שצריך מצד אחד לשמר את הסוכנות של נשים להחליט מה קורה עם הגוף שלהן ומצד שני גם לקבל את זה שיש איזשהן עובדות רפואיות." זאת אומרת, לשמר את העובדה שאנחנו יכולות וצריכות להחליט מה קורה עם הגוף שלנו מבחינה רפואית ומצד שני לא לפתוח בהתכחשות לכל ההתקדמות הרפואית והמחקרית שהעולם עשה עד עכשיו. גישת אמצע, אם תרצו. "בתקופה שאני חוקרת יש תמותת תינוקות של 30% אנחנו לא באמת רוצות לחזור לשם. יש אי-אילו יתרונות לרפואה שאנחנו לא רוצות לאבד.". ​ אני יצאתי מעודדת מהשיחה. מבחינתי, קיבלנו הוכחה היסטורית(!) שיש משמעות למה שאנחנו בוחרות ומבקשות. יש לנו כוח מול המערכת הרפואית אם אנחנו רוצות. מי יודע, אולי, אם נצליח לשנות את הסיפור שאנחנו מספרות לעצמנו ונעבור לגישה אקטיבית ודורשת, נעשה שינויים גדולים שירשמו בספרי ההיסטוריה. ​ בינתיים, בואו ניתן לעצמנו לצחוק על זה, למשל במערכון המצוין הזה של מונטי פייתון שלקח את המדיקלזיציה חמישה צעדים קדימה:

במאמר הקודם- הכרנו את ד"ר אורן-מגידור ודיברנו על מה שמשותף בינינו לנשים מלפני 400 שנה, ועל צפרדעים והתפקיד הלא מוכר שלהן בעולם בדיקות ההריון

במאמר הבא- נדבר על השלב שאחרי הלידה, איך נראים חיים של יולדת צעירה כמה ימים אחרי הלידה באנגליה של 1600. ונשאל גם : האם יש מצב שפעם היה להן יותר קל???