אורגזמה ופריכיות
אחד הזכרונות הראשונים שלי מעיתוני נשים הוא המשפט: "את לא צריכה להתבייש ברעש של הפיפי שלך". הוא כנראה נכתב בצורה יפה יותר, אבל זכרונות הם כאלה, לא מדוייקים, בייחוד של ילדה. העיקר זה איזה רושם נשאר בך.
הייתי בערך בת 10, וחיכיתי עם אמא בחדר ההמתנה מלא העיתונים בתור לגניקולוגית. בתור ילדה הייתי חולה די הרבה, אם זה היה מחלות "רגילות" של ווירוסים וחיידקים או במחלות הכרוניות שהתחילו אז ומלוות אותי עד היום. המציאות שלי הייתה קשורה קשר חזק מאוד למערכת הרפואית ובין היתר נחשפתי בגיל מוקדם גם לביקורים אצל רופאות נשים.
אבל שנייה נחזור למשפט ההוא. אני זוכרת את התחושה שלי אחרי שקראתי. בתור ילדה סקרנית מאוד, אני זוכרת שהייתי ממש מופתעת! אפילו לא חשבתי שצריך להתבייש ברעש של הפיפי! זה משהו שקורה למבוגרות? מי שומע אותו? למה צריך להתבייש בכלל? חיפשתי עוד מידע בעיתון שיסביר לי את העניין אבל בין כתבות האופנה, העיצוב והלייפסטייל לא מצאתי תשובה. כמובן שלאמא שלי או לחברות לא פניתי בנוגע לשאלה הזו, כי כבר מגיל צעיר הבנתי שמביך לדבר על דברים כאלה. כמעט מביך כמו שישמעו את רעש הפיפי שלך מסתבר.
הזמן המשיך לעבור לו ובביקורים הרבים שלי במרפאות מאז, נחשפתי לעוד ועוד מאותן פנינות-החן הכתובות. מידע רלוונטי בנוגע לכמות הקלוריות שיש בפריכיות בהשוואה לדונאט, סיפורי השראה על ירידה במשקל, הרבה דיבור על מין, אורגזמות וטיפוח שיער הפות. הרבה כתבות ועיתונים שיחד יצרו תמונה אחידה כזו של דימוי עצמי נמוך וחיי מין מפותחים. תורידי, תפחיתי, תחליפי בכל מה שקשור לגוף שלך ותגדילי, תצעקי ותתפרעי בכל מה שקשור לסקס. פעם בכמה גליונות שמו כתבה על מישהי שמרגישה בטוחה בגוף שלה אפילו שהיא קצת מעל ממוצע המשקל וסימנו V על "פינת ההזדהות לנשים רגילות ואמיצות".
מספר הביקורים שלי במרפאות ירד רק במעט במהלך השנים. וכמו שאני שומרת על התקווה להצליח ולהבין טוב יותר מה עובר עליי ועל הגוף שלי, אני גם שומרת מקום קטן של תקווה למצוא בעיתונים האלו איזושהי התקדמות, פיסת מידע שתעזור לי במה שעובר עליי באותו הרגע. יש אולי טיפה יותר כתבות "בודי פוזיטיב" אבל שום דבר שעוזר לי במה שאני עוברת באותו רגע. ככל שאני מתבגרת אני מרגישה שאין ממש קשר בין המדיה הזו לחיים האמיתיים של נשים או לפחות לא לכל מה שנוגע לבריאות שלהן.
כשמתחילים לדבר פתוח פתאום נגלה עולם של בריאות נשית שאינו מקבל מענה ראוי. עולם של תהיות, מחשבות, נסיונות לשיפור איכות החיים שלא מקבלים מענה מהקהילה הרפואית.
בגלל שהייתי כל כך בתוך העולם הזה של מחלות ורפואה כל הזמן, פיתחתי מן דיבור פתוח לחלוטין בכל מה שקשור לנושא (כמעט). החברים שלי תמיד ידעו כשאני חולה, הייתי מזריקה אינסולין מולם כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם וגם החברים הגברים שלי ידעו כמעט תמיד מתי אני במחזור עם משפטי מפתח כמו "הרחם מתנקם בי על משהו, אומייגאד, אאוץ', בוא נעצור רגע, אני צריכה להתקפל ולחשוב דברים טובים. אההההההה". TMI? יכול להיות. אבל בגלל שאני הרגשתי בנוח גם הם הרגישו בנוח ובייחוד עם החברות שלי אני ממש מרגישה השפעה.
כשמתחילות לדבר פתוח פתאום נפתח עולם שלם של בריאות נשית שלא מקבל מענה ראוי. עולם של תהיות, מחשבות, נסיונות לשיפור איכות החיים שנשארות באוויר, כי קשה מאוד למצוא להן תשובה. לא המערכת הרפואית ולא עיתוני המדיה לנשים שנמצאים בחדר ההמתנה, לא עזרו לי או לחברותיי מעולם להכין את עצמנו למפגש מול גניקולוג עם אופי מגעיל או למאבק למציאת אבחנה מתאימה. הם לא עזרו לי מעולם ביחס אל הגוף שלי וכל המורכבות שלו אלא רק הוסיפו תסביכים בנוגע למשקל, סימני מתיחה והפחד מזה שיפלו לי השדיים עוד כמה שנים.
“בעיקר, את נשארת לבד; נבוכה מהרעש שהפיפי שלך עושה בשירותי המרפאה, מתבאסת שאכלת דונאט מהלחץ לפני הבדיקה, וחושבת אם זה לגיטימי להעלות את העובדה שלא חווית אורגזמה מעולם מול רופאת הנשים, כי את לא רוצה להיות סתם מובכת אבל את גם ממש רוצה תשובה."
הדבר המגוחך הוא שגם בעולם העכשווי של אינסוף מידע בקצה באצבעות שלך- רק ב"חדרי חדרים", קהילות פייסבוק ספציפיות ופורומים מיושנים תוכלי למצוא את השיחות על בריאות נשית כמו שאני רואה אותה. בריאות שכוללת את כל החוויה- מהאבחנה ועד סוגי הטיפולים, מהפגישה מול הרופא ועד מציאת איש שיקום מקצועי שישפר את המצב. יש קושי אמיתי לחפש ולמצוא מידע אמין על אבחנה פוטנציאלית ועל אפשרויות טיפול, בעיקר בעברית. כשאת נמצאת מול המערכת הרפואית, בלי ידע בסיסי להישען עליו, את נשארת עם תחושה שאין לך כלים להתמודד.
בעיקר, את נשארת לבד ; נבוכה מהרעש שהפיפי שלך עושה בשירותי המרפאה, מתבאסת שאכלת דונאט מהלחץ לפני הבדיקה, וחושבת מה לגיטימי להעלות מול הרופאה כי את לא רוצה להיות סתם מובכת אבל את גם ממש רוצה תשובה.
בריאות נשית אמיתית היא הרבה מעבר לאורגזמה ופריכיות.
בריאות נשית אמיתית חייבת לעלות לשיח.
בריאות נשית, כוללת, שמתייחסת לחלק הרפואי, המגדרי והחוויתי של נשים במערכת הבריאות. גישה שמתייחסת לאוכל כהזנה ולא רק כקלוריות, שמתייחסת לווסת כמשהו שיש לדבר עליו ולחקור, גישה שמתייחסת לעובדה שיש דרישות אחרות מנשים בעולם הזה וצריך להתייחס לזה, גישה שמכילה מידע נגיש, אמין, פרקטי מגיל ינקות ועד שיבה טובה- כי אנחנו אף פעם לא מפסיקות להיות נשים.
זה מה שאני מקווה להצליח לעשות באתר הזה. מקום להיכנס אליו ולהרגיש שיש לך קרקע לעמוד עליה. שכל אישה תוכל להיכנס, להתחבר, ללמוד ולהגיע לטיפול (אם צריכה) מעמדה של שותפות ובחירה. שנדע שיש לנו בחירה ולא נגזר עלינו לסבול או להבריא על פי הרופא היחיד שהיה לו תור בשבוע הבא. שהגוף שלך הוא לא סתם דבר שצריך להתמודד איתו איכשהו אלא חלק ממך.
שכתבה בשבוע על BODY POSITIVE לא תהיה הבסיס שלך כדי להרגיש טוב עם עצמך.
כי את נפלאה גם ככה, וכשאת בריאה, באמת, את יכולה להרגיש את זה תמיד.
היי אהובה! נעים להכיר :)
קצת עליי:
בתור ילדה- הייתי חולה מאוד, בלעתי כדורים, הזרקתי, הוזרקתי, שאפתי, בכיתי, טופלתי. הרגשתי מאוד לבד. בתור אישה צעירה- הבנתי שדי, אי אפשר ככה, התחלתי תהליך אקטיבי של הבראה והחלמה. בתור סטודנטית לריפוי בעיסוק- הבנתי שבריאות היא היכולת שלי לחיות את החיים עצמם ושיש הרבה דרכים להגיע אליה. בתור מטפלת- נחשפתי לאנשי טיפול, קולגות, ולמדתי שלכל אחד מהמקצועות האלו יש איזו פיסת מידע רלוונטית ביותר אבל לא תמיד מצליחים לקשר ביניהן ולשלוח את המטופלים למקום הנכון. בתור דנה- הבנתי שידע זה כוח ואני דואגת לשתף ולדבר עם הסובבות אותי על בריאות של הנפש והגוף. עכשיו גם את מוזמנות לשיחה!
